אנו עומדים בפתחו של עידן חדש בהתחדשות העירונית בישראל. תמ"א 38, תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה שהובילה את השינוי מאז 2005, עומדת בפני סיום.
אחד האתגרים המשמעותיים בתוכנית, שנועדה לשפר את עמידות המבנים הישנים ולהוסיף דירות חדשות באמצעות תמריצים כלכליים, היה נושא החניה שנבע מהוספת הדירות. אחד הפתרונות היעילים ביותר למצב היה שילוב מתקני חניה בפרויקטים, ביניהם מתקני חניה אוטומטיים (חניונים רובוטיים), הפתרונות האלה, שהגדילו את מספר מקומות החניה בתא שטח קיים, הוכיחו עצמם כפתרון יעיל ובטוח לטווח ארוך לבעיית החניה בערים צפופות, ובכלל.
כשנה וחצי לפני מועד סיום התמ"א, הוגשה חלופה בשם "תוכנית שקד" שעיקרה- הגדלת זכויות בנייה וגמישות, מיזוג מגרשים ותמריצים לרשויות. עם זאת, למרות יתרונותיה, מעטות הרשויות שבחרו לעבור אליה ונכון למחצית שנת ,2024 ערים רבות בחרו להאריך דווקא את תמ"א 38 עד שנת 2026, כולל אשדוד, באר שבע, חיפה, ירושלים, כאשר ערים אחרות, כמו תל-אביב והרצליה, בחרו להציע חלופות עירוניות או להקים תוכניות מתאר מקומיות.
מה גורלם של פתרונות החניה במצב הזה?
אמנם ההשפעות המדויקות של סיום תמ"א 38 תלויות בטיב ויעילות החלופות שיוצעו, כמו גם באופן בו רשויות מקומיות יתאימו את תוכניות ההתחדשות העירונית שלהן למציאות החדשה, אך ניתן לשער כי פתרונות מתקני החניה ימשיכו להיות חיוניים. אחרי הכל, מתקני חניה מהווים הזדמנות לניהול יעיל של השטח בצורה בטוחה ונוחה לשימוש, תוך שמירה על שטחים ירוקים ומבני ציבור. לכן, סביר להניח שהם ישולבו בתוכניות מתאר עירוניות עתידיות וימשיכו למלא תפקיד חשוב בפתרון בעיות החניה בערים צפופות, ללא קשר לשינויים בתוכניות ההתחדשות העירונית.
